״מרכז חירות ללימודי חדשנות ע״ש אגם לוי״ ממוקם בלב המקלט להצלת בעלי חיים ׳להתחיל מחדש׳ במושב חרות שבשרון. בחווה יותר מ- 500 בעלי חיים שניצלו מהתעללות או הזנחה. בעלי חיים מצולקים, ופגועים מעשה ידי אדם. מרכז חירות נוסד כדי לנסות ולשנות את המציאות שבה ילדים ומבוגרים פוגעים ביצורים חסרי ישע. ההנחה היא שילד שמתעלל בחיה יגדל להיות מבוגר אלים וקהה חושים ואת השרשרת הזאת אפשר להפסיק רק באמצעות חינוך. כיתות מגיעות למרכז לתוכנית שנתית שבה עובדים התלמידים עם בעלי החיים, מאתרים בעיות שהן מתמודדות איתן וממציאים מיזם לטובת בעלי החיים או הסביבה. מיזם טכנולוגי שיצירתו מלווה על ידי מנטורים מחברות הייטק מובילות. המרכז מוכר כתוכנית חיצונית רשמית של משרד החינוך וכן כתוכנית הכלה לשילוב בעלי צרכים מיוחדים. ניתן להגיע גם לתוכנית של בפעם בשנה וכן לסיורים בסופי השבוע.

מאז שנת 2009 מתפרסם הטור ״חיים בשוליים״ בעיתון הארץ. באמצעות הטור מביאה אורלי את סיפורם של מי שנשכחים מהעין הציבורית. סיפורים מרגשים ולרוב עצובים של אנשים מוחלשים שנתקלים בחומות בצורות של ביורוקרטיה ורוע . המטרה אינה הפרסום כי אם רצון לסייע בפתרון הבעיות ופעמים רבות הדברים מתפרסמים כדי לקבל את עזרת הקוראים – והם לא מאכזבים כמעט אף פעם .

מה קורה כשפוליטיקאי ערבי מתמנה לראש מועצה בישוב יהודי? מה קורה כשאמא של אשתו מגיעה לארץ במפתיעה כשהיא לא יודעת שביתה התחתנה עם ערבי? ומה קורה כשראה מוצעה הערבי החדש צריך לנאום בחנוכת גשר על שם רחבאם זאבי גנדי? על היחסים הסבוכים ומלאי הגזענות בין החברה הערבית לפוליטיקה הישראלית במחזה החדש של גיא מרוז "ראש המועצה"

כשהייתי בכיתה א' התחוללה מלחמת ששת הימים. אני זוכר את המורה שלי שרה, שמבטיחה לכולנו שכשאנחנו נהיה בני 18 – כבר לא נלך לצבא כי יהיה שלום. ואני באמת האמנתי לה. אני נזכר בהבטחה הזו בכל מיני הזדמנויות. למשל, כשהבן הבכור שלי עמד בטירונות על מגרש המסדרים ונשבע להקריב את חייו למען המדינה. ואיך כל זה קשור לכתיבת מחזה שהוא קומדיה סאטירית על שלום? מלחמה, ועוד כזו שמיותרת היא הדבר העצוב ביותר בעולם, בטח לאלה שלא חוזרים ממנה, טרגדיה. הפשטות שבה אולי אפשר לעשות שלום- היא קומית. 'דרך השלום' היא זווית אחרת להסתכל על מה שקורה שבעים קילומטר מתל אביב ולהבין שאולי, רק אולי, אפשר פשוט לסדר את זה. הילדים בשני הצדדים בטוח ישמחו.

עיתונאי עולה על פרשת שחיתות של שר הביטחון ומתכוון לפרסם תחקיר. בכדי למנוע את זה, שר הביטחון מדליק את הגבול בצפון ויחד עם ראש ארגון פשע וראש גוף תקשורת גדול מנסה לחסל את העיתונאי.

לפני המון ימים ואפילו יותר לילות, אשתי אורלי שמה לי ספר מאוד סגול על הפסנתר ואמרה לי- זה ספר שחייבים לשיר אותו. אני רוצה לשיר אותו לילד לפני השינה. "הילד" זה ילד האומנה שלנו. זה כמו ילד מאומץ אבל קצת יותר מסובך. תלחין את הספר היא ביקשה ואני כמעט תמיד עושה מה שהיא מבקשת. אז הסתכלתי על העמוד הראשון, והוא הסתכל עלי בחזרה והתחלתי לנגן אותו ולשיר לעצמי בשקט- כל הצעצועים הלכו לישון….וניגנתי בלי הפסקה עד שהגעתי אחרי שבוע לאמצע הספר. היא צדקה אורלי, זה ספר שחייבים לשיר אותו, ממש לפני השינה אבל לא רק. תנסו.